הנשק הישראלי הסודי: אופטימיות

בצמרת המדינות המאושרות בעולם. בסקר האחרון שנערך התמקמנו במקום הרביעי והמכובד, ורק כמה מדינות נורדיות עם מדיניות רווחה הקדימו אותנו.

האם ניתן לייחס זאת לכך שהעבר המלחמתי העשיר שלנו לאורך השנים חישל אותנו ואנו מתרגשים פחות? או אולי מצבנו הכלכלי פשוט טוב יותר ממדינות רבות אחרות? לי נראה ששתי התשובות נכונות.

מכל מקום, הסקרים שעושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שיש נתק בין מה שהציבור חושב על מצב המשק לבין מה שהוא חושב על מצב משק הבית שלו. הנתק הזה עמד למבחן גם במשבר הקורונה וגם כיום.

תראו נתון: בחודש אפריל, 6 חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל, כששאלו את הציבור לגבי המצב הכלכלי הצפוי במדינה בשנה הקרובה, היה רוב סוחף של 40% לטובת אלו הפסימיים שצפו הרעה. לא מפתיע. אבל כששאלו אותו לגבי המצב הכלכלי שלו עצמו, הצטמצם הרוב הזה ל-6% בלבד. התוצאה הזו אינה חריגה וחוזרת על עצמה מדי חודש. אגב, כך היה גם כשפרצה הקורונה. גם אז הייתה הרבה יותר פסימיות למצב המשק מאשר למצב הכלכלי האישי. סוג של 'אליי זה לא יגיע'. וכנראה שאכן לא הגיע, כי אין שינוי במגמה.

לא זו בלבד, יש גם התאוששות בכוונה לרכוש מוצרים בני קיימא בשנה הקרובה קרי, הציבור חש בטוח יותר לגבי המקורות שיעמדו לרשותו.

חשוב לציין שכאשר מסתכלים על תעסוקה, קבוצות בתוך האוכלוסייה ורמות ההשכלה, יש בכל זאת הבדלים והם אינם מפתיעים. בלתי מועסקים פסימיים יותר, כך גם ערבים ביחס ליהודים, וכך גם חסרי תעודת בגרות ביחס לבעלי תעודה אקדמית. עדיין, כחברה, אנחנו די אופטימיים.

מטבע הדברים, אנחנו ממוקדים במה שקורה בארץ - במלחמה, בחקיקה המשפטית שקדמה לה, ביוקר המחיה ועוד. אך צריך לזכור כי ברוב העולם יש כיום האטה כלכלית וזה משפיע על הסנטימנט של הציבור. כך, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחודש אפריל היה מדד אמון הצרכנים שלילי (רוב לפסימיים) בכל מדינות ארגון ה-OECD (שישראל נמצאת בתוכו), למעט ליטא ופולין. ישראל אמנם ממוקמת בין האחרונות ברשימה (רק בהונגריה, סלובניה, אסטוניה ויוון המדד שלילי יותר), אך נוכח המצב כאן, הפער בינה לבין הנתון הממוצע אינו גבוה.

לממצאים מסקר אמון הצרכנים בארץ חשיבות כלכלית רבה. בסופו של דבר, יש קשר בין האופטימיות המושרשת של הציבור בארץ לבין ההוצאה של הציבור לצריכה הפרטית. ככל שזו תגדל, יסייע הדבר למשק בתקופות קשות, שכן ההוצאות של משקי הבית הן רכיב הביקוש העיקרי לתוצר המקומי. בתוך כך, תגדלנה גם הכנסות המדינה מהמיסים המוטלים על ציבור הקונים, מה שיקל עליה לממן את הגירעון החריף שנוצר בעקבות צורכי המלחמה.

אז לצד כלי הנשק שמשמשים למלחמה ותלויים גם במשלוחים מחו"ל, יש לנו "כלי נשק" חשוב משלנו - האופטימיות שלנו. בואו נשמור עליה.

רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי במזרחי-טפחות