על המכסים של טראמפ והכיס שלנו

אחד הנושאים החמים לאחרונה הוא המכסים שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מתכנן להטיל על 60 מדינות שמדינתו סוחרת עמן. למה בעצם? עד כמה תוכנית המכסים קשורה לחיי היומיום שלנו? האם נושאים כמו שכר, תעסוקה, מילואים, מע"מ וכמובן המצב הביטחוני והחברתי לא בוערים יותר?

חשוב לדעת שלמכסים יש קשר משמעותי לחיים שלנו. לארה"ב, שהיא הכלכלה הגדולה בעולם, יש סחר חוץ בהיקפים עצומים. היא מייצאת להרבה מדינות ומייבאת מהן.

מה שלא מוצא חן בעיני הנשיא טראמפ, היא העובדה שברוב המקרים היא מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת, מה שכמובן בא על חשבון התוצר המקומי. זה לא חדש אצלו: גם בקדנציה הקודמת שלו טראמפ שם את הנושא בראש סולם העדיפויות. מה שהוא מכנה "America First".

כל מוצר שמיובא מחו"ל ונמכר בארצות הברית, בא במקום ייצור שלו במדינה (כשיש את הידע וכוח האדם המתאימים, כמובן) וזה פוגע בתעסוקה המקומית. טראמפ רוצה לנצל את הטכנולוגיה, ללמוד לייצר יותר דברים בארה"ב ולתת יותר תעסוקה לאמריקאים. הוא פועל בחזיתות נוספות, כמו למשל צמצום ההגירה הלא חוקית, אבל זו החזית העיקרית שלו. הוא יודע שזה ייקח זמן, אבל זה האני מאמין שלו.

עליית מחירים ועליית ריבית

אלא שבכלכלה, כמו בכלכלה, אין אמת אחת. יש מוצרים שמבחינה כלכלית עדיף לייצר בחו"ל ולייבא, גם על חשבון הייצור המקומי. כל מוצר עדיף לייצר היכן שהעלות נמוכה יותר, המיומנות גבוהה יותר, גורמי הייצור זמינים יותר וכן הלאה. קוראים לזה יתרון יחסי.

כשלוקחים בחשבון גם את תהליכי הייצור, בהרבה מקרים נכון יותר לייצר תשומות של מוצרים שונים במדינות מסוימות, ואת המוצרים עצמם במדינות אחרות. אחרת, יהיו משאבים מיותרים שיוקצו לייצור חלק מהמוצרים, ויהיו חסרים לייצור מוצרים אחרים. הייצור לא יהיה יעיל, הכמות המיוצרת תהיה נמוכה מהפוטנציאל ובגלל שההיצע יהיה נמוך יותר, לכל ביקוש נתון המחירים יעלו.

עלייה של המחירים תגרור אינפלציה ואז גם הריביות יצטרכו לעלות, מה שייקר את האשראי וההלוואות לחברות - ולנו, הצרכנים.

זה לא נגמר כאן: מדינות אחרות לא עומדות מנגד, וגם הן יכולות להגדיל את המכסים על ייבוא מארה"ב לשטחן. כשהן עושות זאת, הייצור בתוך ארה"ב, שמיועד להימכר בחו"ל, מתייקר מידית, הביקוש בחו"ל באופן טבעי יורד, והצרכנים שם מחפשים חלופות ביתיות או ממקומות אחרים.

אגב, "מדינות אחרות" זה שם קוד לסין, שהעימות האמיתי הוא בינה לבין ארה"ב, ולו רק בגלל שסין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. אם היחסים בין ארה"ב וסין יתנהלו תוך הבנות, עם שאר המדינות לא יהיו בעיות, כנראה.

אף על פי שהמכסים שארה"ב מטילה נועדו במקור להגן על התוצר המקומי ולהגדיל את התעסוקה, צעדי הנגד של המדינות שסוחרות עמה פועלים בכיוון ההפוך.

לכל השיקולים האלו צריך כמובן להוסיף את שיקולי מרחקי ומשך ההובלה משוק לשוק, ממדינה למדינה.

ולבסוף, לכל מוצר יש שוק עם מאפיינים משלו. יש שווקים תחרותיים יותר, יש שווקים עם חברות דומיננטיות וכו'.

לא ברור מי ינצח, אבל ברור לכולם מי יפסיד מהסיפור - העולם כולו. הכלכלה הגלובלית תתכווץ בהשוואה למצבה לפני מלחמת המכסים, והרווחה הכלכלית של משקי הבית תפחת.

הייצוא יתייקר, שוקי ההון ירדו

אם כן, ברור שסוגיית המכסים חשובה. ועדיין, איך זה קשור ליומיום שלנו? מה גם, ששמענו שעל ישראל, אם בכלל, יוטל מכס בין הנמוכים בעולם (17%), ואילו על מדינות אחרות יהיו מכסים גבוהים הרבה יותר. אז אולי מצבנו היחסי ישתפר בכלל?

האמת? לא. גם בכלכלה, כשיורד גשם, כולם נרטבים. יש סיפור מוכר (ומשומש למדי) על ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר, לוי אשכול, שאנשיו בישרו לו על בצורת בפתח. כשהתברר שהבצורת בישראל, נרגע אשכול ואמר: "נבהלתי, חשבתי בארה"ב".

מאז חלפו הרבה מים בירקון, אבל העיקרון נשאר: כשארה"ב משתעלת, גם אם פחות מבעבר, כל הכלכלה העולמית עלולה ללקות בשפעת. לכן, גם אם המכסים שיושתו עלינו יהיו נמוכים יותר מאשר במקומות אחרים, עדיין יהיו מוצרים שלנו שהייצוא שלהם לארה"ב יתייקר בהשוואה לחלופות שיש לאמריקאים בבית וכעת הם יעדיפו אותן. בנוסף, לפי התוכניות, יהיו שווקים עם מכסים נמוכים יותר מבישראל.

כלומר, תעשיית הייצוא תתמודד עם מציאות מסובכת יותר, ותצטרך אולי להציע הנחות, לפנות יותר לשוק המקומי, לייעל את תהליכי הייצור, להעסיק פחות עובדים, לוותר על מוצרים שכבר לא יהיה כדאי לייצר ועוד.

יש לדעת, כי פנייה לשוק אחר אינה כה פשוטה, כיוון שקיימים הבדלים מבחינת טעמי והעדפות הקונים בין שווקים ומדינות.

למצב יש גם השפעות עקיפות שקשורות להשקעות הפנסיוניות והפיננסיות שלנו. אם המשקיעים בשוקי ההון יראו שמלחמת הסחר מתעצמת, ייתכן שהם יעדיפו להקטין סיכוני חשיפה ולממש חלק מההשקעות שלהם, לפחות עד יעבור זעם. הדבר יגרור ירידות בשוקי המניות (מה שכבר קורה מאז עלה הנושא לסדר היום) והמשמעות היא פגיעה בהכנסה הפנויה של כל אחד ואחת מאתנו מכל המקורות. בכלכלה קוראים לזה, נבואות שמגשימות את עצמן.

לכן, כשאנחנו שומעים בחדשות על האיומים ההדדיים בין ארה"ב לסין, וששתי המדינות מעלות מכסים ומטילות מגבלות זו על זו, צריך לזכור: בסוף, גם אנחנו, כמו שאר אזרחי העולם, נמצאים על מגרש המשחקים שלהן.

קמת בבוקר והבוסית בעבודה סיפרה לך על בונוס נאה? זכית בפרס כלשהו? קודמת? נהדר. אבל אם תוך כדי הכנת הקפה ידווחו בחדשות שסין וארה"ב הגיעו להבנות ומלחמת הסחר העולמית שככה, החיוך שלך צריך להיות רחב לא פחות. אלו תהיינה חדשות מעודדות לכיס.